מדיטציה על מוות ב 9 נקודות

תורגם והותאם מטקסט של סנגיא קאדרו

 

ישנן מספר דרכים לתרגל מדיטציה של מודעות למוות; הדרך הבאה מבוססת על מחשבה מעמיקה אודות תשע נקודות. השקיעו את רוב הזמן של התרגול במחשבה על אחת ״ממחשבות השורש״. כל מחשבת שורש מחולקת לשלוש נקודות. 

 

אלה שלושת המחשבות שורש:

 

  1. הודאות הבלתי נמנעת של המוות.

  2. חוסר הודאות באשר לשעת המוות.

  3. העובדה שרק התבונה הרוחנית שלנו תסייע לנו בזמן שנמות.

 

התרגול

כהכנה, הביאו את התודעה שלכם למצב רגוע, דרוך וערני. חשבו בצלילות על המוטיבציה שלכם לתרגל את המדיטציה הזאת. 

כשהתודעה שלכם רגועה ומרוכזת, התחילו לנתח את הנושא, השתמשו בחשיבה חוקרת וביקורתית מועשרת מהחוויות והתבונות שלכם, בניסיון לחוש היטב בדבר. זכרו, אם בזמן כלשהו במהלך התרגול אתם חשים בברור בתובנה אישית של הנקודה אותה אתם מנתחים, שמרו על התחושה בעזרת שומת הלב שלכם ככל שרק תוכלו, הפנימו אותה והפכו אותה לחוויה ממשית בחייכם.

 

הודאות הבלתי נמנעת של המוות

1.  המוות בלתי נמנע

אנחנו מתכננים תכניות לפרויקטים ופעילויות לימים הקרובים, לחודשים ולשנים הבאות. למרות שהמוות הוא האירוע היחיד שוודאי שיקרה, אנחנו לא כוללים אותו בתוכניות שלנו.

כדי לייצר את החוויה של הודאות הבלתי הנמנעת של המוות, ראשית הביאו לתודעה שלכם אנשים מהעבר: שליטים דגולים, סופרים, מוזיקאים, פילוסופים, קדושים, מקובלים, צדיקים, פושעים, אנשים פשוטים; כל האנשים האלו חיו בעבר- הם עבדו, חשבו, כתבו; הם אהבו ונלחמו, נהנו מהחיים, סבלו, ובסוף של דבר הם מתו.

האם היה אי פעם מישהו שחיי ולא מת? לא משנה כמה חכם, עשיר, חזק או פופולארי בן אדם היה, חייו או חייה מוכרחים היו בסופו של דבר חייבים  להגיע לקיצם. ואותו הכלל נכון גם לגבי כל היצורים החיים. עם כל ההתקדמות המדעית והרפואית, אין תרופה נגד המוות ואף אחד לא מצפה שבעתיד לא יהיה עוד מוות.

כעת הביאו לתודעה שלכם את כל האנשים שאתם מכירים. עברו על פניהם אחד-אחד, בידיעה שכל אחד מהם ימות ביום מן הימים. חשבו על כל בני האדם שחיים על כדור הארץ עכשיו: בעוד מאה שנה רק קומץ קטן מכול המיליארדים האלה יישאר בחיים. גם אתם תמותו. תחשבו ותחוו את העובדה הזאת עד עמקי נפשכם.

2.  תוחלת החיים מתמעטת בהמשכיות

גם בשעה שאנחנו יושבים, הזמן חולף. שניות הופכות לדקות, דקות הופכות לשעות, שעות הופכות לימים, ימים הופכים לשנים, ואנחנו מתקדמים צעד אחרי צעד לקראת המוות שלנו. נסו לשמור את שומת הלב שלכם מרוכזת בזרם הזה, המתמשך ללא הפרעה, ובחוויה הזאת כמה רגעים.

לו הייתם נופלים ממטוס בלי מצנח הייתם ערים לחלוטין למוות הקרב ובא. דמיינו שזה באמת המצב שלכם, ובדקו אלו מחשבות ורגשות צצות בתודעתכם.

למעשה המציאות של חיינו אינה שונה מהנפילה המתוארת בהרבה: אנחנו הולכים ומתקרבים אל המוות שלנו ואין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להימנע או לדחות את מותנו.

 

3.  משך הזמן שאנו משקיעים במהלך חיינו כדי לפתח את התודעה שלנו הוא קצר מאוד

בהתחשב בכך שהתודעה לבדה ממשיכה להתקיים אחרי המוות, הדבר היחיד שיש לו ערך בשכבנו על ערש דווי היא האנרגיה החיובית והמועילה שהפקנו במהלך חיינו. אבל כמה זמן אנחנו מקדישים באמת לניסיון להבין את התודעה שלנו, להיות אדיבים לאחרים, לפתח חכמה וחמלה?

ביום ממוצע, כמה שעות אתם ישנים? כמה שעות אתם עובדים? כמה שעות אתם מבזבזים באכילה, בבילוי חברתי? כמה זמן אתם מבזבזים בהרגשה דיכאונית, מתוסכלת, משועממת; בכעס, בקנאה, בעצלות, בביקורת, בטינה? ולבסוף כמה זמן אתם משקיעים במודע בניסיון לשפר את מצב התודעה שלכם?

ערכו את החשבון הזה בכנות. העריכו את החיים שלכם בצורה היעילה הזאת כדי שתוכלו לראות בברור כמה זמן את משקעים בדברים שבאמת חשובים ושיכולים להביא תוצאות חיוביות, זאת אומרת, להביא אושר בשבילכם ובשביל אחרים.

 

באמצעות תרגול המדיטציה והמחשבה אודות שלוש הנקודות האלו אנחנו נפתח את הנחישות שלנו לחיות את חיינו בחכמה ובשומת לב.

 

חוסר הודאות באשר לשעת המוות

4.  תוחלת חיי האדם אינה ודאית

אילו בני האדם היו מתים בגיל מסוים, נאמר שמונים ושמונה, היה לנו די והותר זמן ומקום להתכונן לקראת המוות. אבל יש כל כך הרבה חוסר ודאות, והמוות תופס את רובנו בהפתעה.

החיים יכולים להסתיים בכול נקודה: בלידה, בילדות, בגיל ההתבגרות, בגיל עשרים ושתים, או ארבעים וחמש, חמישים או תשעים וארבע. אפילו אם עכשיו אנחנו צעירים ובריאים, אין שום ערבות שנמשיך לחיות עוד זמן רב. אנחנו יכולים לקוות לחיות עד גיל שבעים או שמונים, אבל אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שבאמת נצליח בכך. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שלא נמות עוד היום.

זה קשה מאוד להרגיש בוודאות שהמוות יכול להגיע בכול רגע. אנחנו נוטים להאמין שבגלל ששרדנו עד עכשיו אז ההמשכיות שלנו בטוחה. אבל אלפי אנשים מתים כל יום ורק מעטים מהם ציפו לכך.

נסו ליצור הרגשה חזקה של חוסר הודאות המוחלטת באשר לשעת המוות שלכם; כיצד פשוט אי אפשר להבטיח חיים ארוכים.

 

5.  יש הרבה סיבות למוות

כל יום אנחנו שומעים על אסון כזה או אחר –התפרצות וולקאנית, רעידות אדמה, צונאמי, שריפות, שיטפונות, סופות; מלחמות, מגפות והתקפות טרור –הגורמים למותם של אלפי בני אדם.

לאלה בינינו שמרגשים רחוקים ובטוחים מכל המיתות המשונות והאלימות האלה, יש כמובן, סיבות יותר שגרתיות ויום יומיות כמו; התקפי לב, סרטן ועוד מחלות סופניות; תאונות מטוס, תאונות דרכים; טביעה, רצח, וכדומה. אפילו דברים שנועדו להגן עלינו ולתמוך בחיינו יכולים לגרום למוות; בתים ודירות, שעולים באש או מתמוטטים; אוכל ותרופות, אם אינם נלקחים במינון מדויק יכולים לגרום מוות. וכמובן שישנה גם הזקנה; אף אחד אינו חסין בפניה.

אנשים מתים בשנתם, ברחם, בדרך חזרה מהעבודה, בדרך לבית הספר, בשעת משחק בגן הציבורי, בעת בישול ארוחת הערב. המוות יכול לקרות בכול זמן, בכל מצב. חשבו היטב; התבוננו בצלילות בטבע החיים על פני כדור הארץ, ובכול הקטלוג הזה של סיבות וגורמים שיכולים להביא למוות.

 

6.  גוף האדם הוא מכונה עדינה ושברירית מאוד

הגוף הוא שברירי מאוד; הוא יכול להיפצע ולהתרסק בקלות רבה. בתוך דקות, הוא יכול להפוך מבריא, חזק ופעיל לחסר ישע, חולה ומלא מכאוב.

יכול להיות שכרגע אנחנו מרגישים בריאים, מלאי אנרגיה וביטחון, אבל אפילו דבר קטנטן כמו וירוס או קוץ יכול לשאוב מאתנו את הכוח ולהביא עלינו את מותנו.

חשבו על זה. זכרו את הזמנים שבהם סבלתם מכאב או פציעה פיזית, באיזו קלות הפציעה או הכאב יכולים לחזור ואפילו להביא למותכם בנסיבות קיצוניות.

הגוף שלנו לא יחזיק מעמד לנצח. במהלך הרגיל של החיים נצליח אולי להתחמק ממחלות ותאונות, אבל השנים יכריעו אותנו בסופו של דבר –הגוף שלנו יירקב, יאבד את יופיו ואת החיוניות שלו ובסופו של דבר ימות.

 

באמצעות תרגול המדיטציה והמחשבה אודות שלוש הנקודות האלו אנחנו נפתח את הנחישות שלנו להתחיל ולעבוד על שינוי התודעה שלנו מיד, כי העתיד כל כך לא ודאי.

 

העובדה שרק התבונה הרוחנית שלנו תסייע לנו על ערש דווי, בזמן שנמות

לא משנה כמה הצלחנו לרכוש או להשיג במהלך חיינו –מבחינת משפחה וחברים, עושר, כוח, מקומות שביקרנו בהם וכיוצא בזאת –אף אחד מאלה לא ימשיך אתנו במותנו. רק זרם המודעות שלנו ממשיך, לוקח אתו את התבונה שצברנו מכל המחשבות, הרגשות, הדברים שחווינו ואמרנו בחיינו.

אנחנו רוצים לשאוף למות בשלום עם עצמנו, בהרגשה טובה אודות הדרך שבה חיינו את חיינו, ובלי להשאיר מאחור סכסוכים לא פתורים עם אנשים.

הדבר היחיד שבאמת יתרום לנו בשעת מותנו היא התבונה שנשארת לנו מהעבודה שהשקענו בפיתוח האהבה, החכמה, הסבלנות, החמלה ושאר הגישות הטובות שלנו אל החיים. אם נוכל להבין זאת כעת, תהיה לנו את האנרגיה ואת הנחישות לחיות חיים בעלי משמעות.

נוכל לחוות הרגשה חזקה של המציאות הזו אם נחשבו היטב על שלוש הנקודות הבאות בזמן שנדמיין בעיני רוחנו את שעת מותנו.

7. רכוש ותחביבים לא יעזרו לנו

כאשר אנו שוכבים על ערש דווי, הגוף שלנו נעשה חלש יותר ויותר מרגע לרגע, על מה אנחנו חושבים? כאשר אנחנו אומללים, או חולים אנחנו נוטים בדרך כלל להתנחם בנחמות חומריות, האם אוכל טעים, תרופה, שינה, מוסיקה, סמים או אלכוהול יעזרו לנו כעת?

נסו לחשוב על כל הרכוש שלכם, כל אותם דברים שעבדתם כל כך קשה בשביל להשיג כדי לספק את הצרכים ואת התאוות שלכם: האם משהו ביניהם יכול לעזור עכשיו?

נסו להכיר את התלות שלכם בדברים האלו ולהיזכר שאינכם יכולים לקחת שום דבר אתכם במותכם, הניסיון לאחוז בדבר מהדברים הגשמיים רק יפגע בסיכוי שלנו למות בשלום.

 

8. האהובים והאוהבים לא יעזרו לנו

אנחנו נפנה בבקשת עזרה במיוחד לאנשים שאנחנו אוהבים, אלה שדואגים לנו, שאכפת להם מאתנו, אלה שנתנו לנו כל כך הרבה נחמה וביטחון. אבל כעת, בשעה שהמודעות שלנו מטשטשת, יש מעט מאוד דברים שהם יוכלו לעשות עבורנו. אנחנו לגמרי לבד בשעת מותנו.

לאחוז באהובים עלינו ולהרגיש צער מעצם המחשבה על הפרידה מהם יגרמו למהומה בתודעה שלנו ויהפכו את המשימה שלנו למות בשלום לכמעט בלתי אפשרית.

הכירו ברצון העז לאחוז במשפחה ובחברים. הבינו שזה לגמרי לא ראוי להרגיש דבקות שכזאת ולנסות לאחוז בצורה שכזו לא בחיים ולא במוות.

 

9. הגוף שלנו לא יוכל לעזור לנו

הגוף שלנו היה בן הלוויה הצמוד שלנו מאז יום לידתנו. אנחנו מכירים אותו טוב יותר מכל דבר וכל אחד אחר. דאגנו לגוף שלנו, הגנו אליו, טפחנו אותו, שמרנו אליו נוח ובריא, האכלנו אותו, ניקנו אותו, חווינו כל מיני הנאות ומכאובים אתו. הוא היה הרכוש הכי יקר שלנו.

אבל כעת אנחנו מתים וזה אומר שאנחנו נאלץ להיפרד מהגוף שלנו. הוא ייחלש יותר ויותר ובסופו של דבר יהפוך להיות כמעט חסר תועלת: אנחנו נעזוב אותו והוא ימשיך בדרכו לבית הקברות. איזו טובה יכולה לצמוח לנו ממנו כעת?

חשבו היטב על התחושה של התלות והדבקות שיש לכם כלפי הגוף שלכם; חשבו כיצד הגוף לא יוכל להועיל לנו בשעת המוות. הפחד מהכאב והחרטה על כך שאנו צרכים לעזוב את גופנו רק יחמירו את הסבל שלנו.

 

באמצעות תרגול המדיטציה והמחשבה אודות שלוש הנקודות האלו אנחנו נפתח את הנחישות שלנו לשמור על החיים שלנו, ועל תרגול המדיטציה ושינוי התודעה שלנו, חופשיים מכול דבקות ואחיזה בבני אדם או ברכוש.


 

ייתכן שתרגשו מדוכדכים או מודאגים אחרי שתסיימו לתרגל את המדיטציה הזאת. מצד אחד זה מראה שעבדתם קשה, לקחתם את הרעיונות ברצינות וחשבתם עליהם היטב, אבל זה מראה גם שהגעתם למסקנות הלא נכונות. לא כדי לסיים את המדיטציה במצב תודעה כזה. זכרו שהמוות הוא רק חלק טבעי ובלתי נמנע מהחיים, זה רק חוסר היכולת שלכם לקבל אותו כחלק מהותי מהחיים שגורם לכם להרגיש לא טוב.

פחד וחרטה נובעים מאחיזה לא מציאותית בדימוי עצמי יציב וקבוע. אם נשמור על המוות במודעות שלנו בצורה פתוחה וקלילה האחיזה הזאת תתרפה, מה שיאפשר לנו לשים לב ולהפוך כל פעולה שלנו לחיובית בשבילנו ובשביל אחרים. וכן המודעות למוות נותנת לנו המון אנרגיה ונחישות לא לבזבז את חיינו ולחיות אותם בצורה הכי משמעותית שאפשר.

 

סכמו את המדיטציה במחשבה האופטימית שיש לנו את כל האפשריות בעולם להפוך את החיים שלנו לבעלי משמעות ובכך נוכל להבטיח שכאשר יגיע הזמן לפחות נמות בשלום.

Experienced practitioners guide and escort cancer patients in mindfulness meditation.

מתרגלים מנוסים מלווים מתמודדים עם סרטן בתרגול ולימוד מדיטציה

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now